Sample

לשון הרע בתקשורת

לשון הרע בתקשורת

הייחוד כאשר מדובר בלשון הרע המפורסמת באמצעי תקשורת (כגון כתבה המפורסמת בעיתון, דבר המשודר בתכנית רדיו או בתכנית טלוויזיה), האחריות על הפרסום חלה הן על האדם שהביא את הדברים המהווים לשון הרע אל העיתון, והן על עורך אמצעי התקשורת שהחליט בפועל פרסם את הדברים המהווים לשון הרע.

כאשר מדובר בעיתון, קובע החוק כי יישאו באחריות גם מחזיק בית הדפוס שבו הודפס הפרסום, מי שמוכר את העיתון, ומי שמפיץ אותם.

בעידן התקשורתי של ימינו פרסומים של לשון הרע נעשים בדרכים נוספות ואולי מעט שונות מאופני הפרסום וההפצה שעמדו לנגד עיני המחוקק כאשר חוקק החוק לראשונה בשנת 1965.

נראה שהמחוקק ראה לנגב עיניו השמצות המפורסמות בעיתונות הכתובה, אולם כיום, כמעט לכל עיתון, ישנו אתר אינטרנט בו לעיתים מפורסמות ידיעות אשר אינן בהכרח מועברות לגרסה המודפסת של העיתון.

חוק לשון הרע משנת 1965 מגדיר אמצעי תקשורת כעיתון כמשמעותו בפקודת העיתונות וכן שידורי רדיו וטלוויזיה הניתנים לציבור.

נשאלת השאלה מה הדין כאשר מדובר בפרסום השמצות ודברים מבזים אשר אינם מפורסמים בעיתונות הכתובה אלא באתר האינטרנט אשר בבעלות העיתון? האם אתר אינטרנט בכלל שאינו בבעלות של עיתון כהגדרתו בפקודת העיתונות, אך ידוע כמקור חדשותי באינטרנט, עשוי להיחשב לאמצעי תקשורת?

ומכאן לשאלות נוספות, כגון: האם אתר האינטרנט עשוי לשאת בחבות גם ביחס לטוקבקים המפורסמים בו? האם ישנה חבות כלשהי על מנהל קבוצה בפייסבוק או מנהל קבוצה בווטאפ? האם ניתן להחשיב אותם לעורכים של אמצעי תקשורת?

שאלות מעין אלו ורבות אחרות מתעוררות חדשות לבקרים, בעבר פרשו בתי המשפט את החוק כלשונו וראו אמצעי תקשורת רק עיתון כמשמעותו בפקודת העיתונות כהגדרתו הלשונית בחוק.

כיום הדבר מצוי במגמה של התפתחות והתאמת הפרשנות למציאות התקשורתית של המילניום הנוכחי. בארה"ב ובמדינות שונות באירופה קיימים הסדרים ביחס לחבות של אתרי אינטרנט כאשר הנפגע פונה לאותם אתרים ומידע אותם בדבר הפרסום אשר לגישתו מהווה לשון הרע.

אנו בדעה כי המגמה בארץ תהיה לאמץ הסדרים מעין אלו.

כך או כך, החוק  כאשר מדובר בעיתונות כתובה, רדיו וטלוויזיה, ניתן להגיש תביעה כנגד אמצעי התקשורת כאשר מפורסמת לשון הרע. לשון הרע מהי?

 על פי חוק, פרסום המהווה לשון הרע יכול להיות:

כל דבר שעלול להשפיל אדם או לעשות אותו למטרה לשנאה, לבוז או ללעג בעיני הגולשים.
כל דבר שעלול לבזות מישהו בכך שמייחסים לו התנהגות כלשהי או מעשים או תכונות.
 כל דבר שעלול לפגוע במשרה של הנפגע, במקצוע שלו, בעסק שלו, או במשלח ידו.
כל דבר אשר יכול לבזות מישהו מטעמים של גזענות, או לבזות אותו בגלל השתייכותו הדתית, מוצאו, מקום מגוריו, גילו, נטייתו המינית או מוגבלות ממנה סובל.
החוק מאפשר לתבוע 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק בגין כל פרסום! בתקשורת  ובמידה ומוכח כי הפרסום נעשה במטרה לפגוע/ להשפיל/ לבזות, ניתן לתבוע את כפל הסכום היינו 100,000 ₪ בגין כל פרסום. כאשר מדובר במספר פרסומים, סכום התביעה עשוי להיות מכפלת הסכומים הללו במספר הפרסומים המעוולים.

יחד עם כל הנאמר לעיל, הרי שזכות הציבור לדעת וחופש הביטוי נחשבות לזכויות יסוד בכל משטר דמוקרטי. כפועל יוצא מכך, החוק מעניק שורה ארוכה של הגנות מפני תביעות לשון הרע (כגון פרסום של אמת בפני קהל רלוונטי במקרה שקיים עניין ציבורי בדבר המפורסם, פרסומים שנעשו בתום לב כגון הבעת דעה על עניין מסויים או פרסום של ביקורת לגיטימית ועוד).

לא משנה אם נפגעת מפרסום שנעשה באמצעי תקשורת, או אם הוגשה כנגדך תביעה משפטית בגין פרסום שאתה ביצעת, לנו המומחיות והניסיון בייצגו תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע והוצאת דיבה.

להתמודדות נכונה עם לשון הרע התקשרו עכשיו 03-6735811 או השאירו פרטים ונחזור אליכם